החלטה בתיק מ"ת 24315-07-11

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא, היזק במזיד לרכב בצוותא והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

העובדות הנטענות הן כי בתאריך 9.7.11 בשעות הבוקר המוקדמות, עת נסע המתלונן ברכבו ועצר לפני רמזור שהורה אדום, נזרקה לעבר רכבו לבנה, שניפצה את שמשת החלון והמשיב יחד עם אחרים פתחו את דלת הרכב, הוציאו את המתלונן אל מחוץ לרכב ובעודו שרוע על הקרקע תקפו אותו בצוותא, בכך שתקפו אותו בכל חלקי גופו.

מרכבו של המתלונן, כך הסתבר לאחר מכן ,נגנבו 170 ש"ח ונתלשה שרשרת מעל צווארו ועוד מסתבר, כי נגרמו לו מהמעשים, חבלות של ממש. המתלונן הצליח לחזור אל רכבו ופנה באופן מידי לתחנת המשטרה ואזי ובעקבות כך הגיעה ניידת משטרה למקום האירוע, שם עוכב המשיב לחקירה והוכנס לניידת. המשיב החל  להשתולל בניידת וגם שהודע לו שהוא עצור, המשיך בהתנהגותו זו.

ב"כ המשיב טוען כנגד דיות הראיות, בשל כך, לטעמו, יש להורות על שחרורו של המשיב ממעצר.

עיקר טענותיו הן באשר לטענות הכרוכות בעבירות של תקיפתו של המתלונן וגרימת הנזק לרכב ולא התייחסו לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עבירה זו יוחסה לו בהסתמך על דוחות של שוטרים ואלה משממים כראיות לכאורה שדי בהן לשלב זה של ההליך.

ובאשר למתלונן - ב"כ המשיב טען כי המתלונן הגיע למשטרה ולא מסר מיד פרטים אשר יכולים להביא לזיהוי של החשוד ורק לאחר מכן במקום האירוע,  למעשה ובהודעה מאוחרת יותר שמסר במשטרה, מסר פרטים שיש בהם כדי לזהות את החשוד, לטעמו, ובכך יש לפגוע באופן מהותי בזיהויו של המשיב.

מעיון בחומר החקירה עולה, כי המתלונן אכן נסע, מיד משנלחץ מידיהם של התוקפים לתחנת המשטרה ומשהתייצב שם אף לא נגבתה ממנו תלונה כלל ועיקר, אלא יצאו איתו ניידות למקום האירוע, על-מנת לנסות  ולאתר את התוקפים. משמע - השוטרים הגיעו למקום מס' דקות לאחר האירוע עצמו. משהגיעו השוטרים למקום, הצביע המתלונן באופן מידי על המשיב ואמר כי הוא אחד הבחורים שתקף אותו וכעולה מן הדוחות של השוטרים היה זה בחור אשר לבש חולצה לבנה, עם מס' 8 מאחורה. רק לאחר מכן חזר המתלונן אל תחנת המשטרה וסיפר לשוטרים בהודעה מסודרת, הגם שהיא קצרה, מה ארע באירוע עצמו, הכיצד הוכה ומיהם תוקפיו. הוא תיאר את המשיב, כמו גם אחרים. הוא גם אבחן, עד כמה שיכול היה לאבחן את תוקפיו וכך למשל ציין כי לא המשיב הוא זה שנכנס לרכבו, אלא תוקף אחר, שגם את פרטי לבושו ידע לציין. הנה כי כן לא מדובר במסירת פרטים מאוחרים, אלא בלקיחתו של המתלונן למקום האירוע באופן מידי, על-מנת שיאתר את החשודים במקום עצמו.

עיינתי בחומר החקירה, בהודעות השונות של המתלונן ובדו"ח העימות שערך יחד עם המשיב ולא מצאתי, כטענת ב"כ המשיב, כי יש בהן סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין, בכל הנוגע למשיב.

עוד יצויין, כי לאירוע זה היה עד ראיה נוסף, הוא ישראל ואסה. עד זה מתאר את האירוע כך שהוא נזעק לחלץ את המתלונן מידי תוקפיו, אשר הפליאו בו את מכותיהן ובכך התרכזה פעולות והוא ציין, כי מעבר לכך לא יוכל לציין פרטים נוספים רבים ועל כן, גם כאשר עלה הרצון לערוך עימות מסדר זיהוי, כדי שיזהה תוקפים, הוא השיב כי לא יוכל לזהותם. כל שהוא יכול הוא אכן לתמול בגרסת המתלונן, באשר לנסיבות התקיפה, סוג התקיפה, מס' התוקפים וכיו"ב.

בתיק החקירה תמונות המתעדות את החבלות שנגרמו למתלונן.

עיינתי גם בהודעות שמסר המשיב עצמו. בראשונה הוא הרחיק עצמו לחלוטין, תוך שציין שהיה שיכור ובהודעה השנייה ציין, כי עבר במקום, לאחר שהיה תחילה סיפר במועדון מסויים ולאחר מכן חזר בו מגרסה זו, אך הכחיש כל מעורבות באירוע.

עוד יצויין, כי נערך עימות, כפי שהזכרתי לעיל, בין המתלונן למשיב. במהלכו עמד המתלונן על גרסתו, כי המשיב הוא אחד מתוקפיו, כפי שציין גם קודם לכן בהודעתו וכי המשיב בעט בו.

שמעתי את טענת ב"כ המשיב, באשר לסתירה הקיימת, כביכול, לפיה טען המתלונן כי המשיב בעט בו בפניו ואילו במהלך העימות טען, כי הוכה פעמים כה רבות, עד כי אינו יכול לזכור היכן בעט בו המשיב.

כפי שציינתי לעיל והגם שאיני דנה כעת באמינות או במשקל, לא מצאתי כי זוהי סתירה כה מהותית.

בשלב זה של ההליך, אין מקום לדון בשאלת אמינותן של ראיות, או משקלן.

יש בחומר הראיות שבתיק החקירה, כדי להוות ראיות לכאורה, שדי בהן לשלב זה של ההליך.

ובאשר לעילת המעצר -

מדובר במעשים שם החומרים לכשעצמם. בטבורה של עיר, כאשר נוסע לו לתומו אדם, מוצאים חבורה של צעירים לתקוף את רכבו בצורה אלימה ובריונית, להוציאו מהרכב בצורה אלימה ולתקוף אותו בעודו שרוע על הקרקע, באלימות ממשית שהביאה לחבלות של ממש.

אין צורך להכביר מילים על המסוכנות הרבה שנשקפת לציבור מהתנהגות שכזאת.